בבואנו לפתח אסטרטגיות יעילות להדרכת צוות המטפלים, אנחנו צריכים לקחת בחשבות מספר משתנים.
כמות גדולה של אנשי הצוות הטיפולי בהחלט מקשה על אופן ההדרכה. הסיכויים להגיע להדרכה פרטנית של כל אחד מהמטפלים הולכים וקטנים, ככל שיש יותר ויותר אנשי הצוות. הארגון/המשפחה, אשר נושאים על עצמם את העול הפיננסי עלולים לנקות עמדה של ויתור על הדרכות פרטניות, עקב עלויות גבוהות.
הקושי הלוגיסטי של שיבוץ שעות ההדרכה בשעות העבודה של הצוות מהווה מכשול נוסף במהלך ההדרכה. לכאורה, כאשר אחד מאנשי הצוות נמצא בהדרכה – מישהו חייב להחליפו בהשגחה/טיפול במטופל. מכאן, אנחנו עלולים למצוא את עצמינו במערך מתמיד של הדרכות קבוצתיות. מאידך, ההדרכות הקבוצתיות לעיתים רחוקות ניתן להגדיר כיעילות, משום שהדרכה פרונטאלית אינה מאפשרת למידה אקטיבית של המודרכים.
תפקוד המטפלים לאורך זמן
תופעה שכיחה, הן בתחום הטיפול, והן בתחום המחקר, היא "היסחפות" (Drift). המשמעות היא, שלאחר הדרכה אינטנסיבית המטפלים מבצעים את ההנחיות ופרוצדורות טיפוליות בעקביות, אך עם הזמן התפקוד של אנשי הצוות יורד. חלק מהנחיות מפסיקות להתבצע, אנשי הצוות נוטים לבצע פרוצדורות מסוימות, ו"להתעלם" מפרוצדורות אחרות. תופעה זו דורשת, קודם כל, מודעות להימצאותה. ובנוסף – מעקב צמוד לאורך זמן, ושעות ההדרכה הנוספות, וכאן כבר חוזר הקושי של העלויות ולוגיסטיקה.
הדרכה לקויה, או "הקלת ראש" בנושאים אלה עלולות להוביל לתוצאות הבאות:
עבודת צוות לא טובה יכולה לגרום למצב, בו ההתערבות תיחשב כלא יעילה, למרות שיכולה להיות יעילה מאוד (FALSE NEGATIVE). הביצוע הלא מדויק והלא עקבי של ההנחיות הטיפוליות גורם לחוסר ההתקדמות בתוכנית הטיפולית, במקרה הטוב, או עלול להזיק לאורך זמן – במקרה הגרוע ביותר.
חוסר העקביות בתוכניות יוצר תזמוני חיזוק משתנים, אשר בפרוצדורות להקניית המיומנויות גורמים להגברת ההתנהגות הרצויה, בעוד כי בפרוצדורות להפחתת ההתנהגות גורם להגברת ההתנהגות הבלתי רצויה ויוצר התנגדות להליך ההכחדה.
מכאן, פיתוח שיטות הדרכה יעילות במקרה של כל צוות וצוות, ושימוש באמצעי ההדרכה ההתנהגותיים, מאפשרים למנוע נזקים פוטנציאליים למטופל, למערך הטיפולי ולמטפלים עצמם.
