אחרי שזיהינו את תחומי האחראיות של המטפל (או את המיומנויות הבסיסיות שלו), ועל בסיס זה עשינו הערכה של המיומנויות הקיימות והחסרות - אנחנו עומדים לקראת תכנון מערך ההדרכה.
בהתחשב בעובדות, שאת ההדרכה נצטרך לעשות באופן קבוע (כדי למנוע היסחפות), ולא תמיד בתנאים האופטימליים (קשיים לוגיסטיים) - עלינו לבחור את סוג ההדרכה המותאם ביותר והיעיל ביותר.
כולנו מכירים את הכלים הבסיסיים - מתן פידבק, הדגמה, והסבר מילולי. אלה הם הראשוניים והבסיסיים ביותר. לעיתים נשתמש גם ב"רמזים ויזואליים" - הנחיות כתובות ותזכורות.
אבל, האם אנחנו מודעים לכל האפשרויות, אשר הכלים הבסיסיים נותנים לנו?
האם קיימים כלים נוספים בשטח?
מה עם Self-Monitoring?
Video Modeling?
Coaching?
Behavioral Contract?
Direct Instruction?
האם הכלים והשיטות האלה יכולים לעזור לנו להדריך את צוות המטפלים בצורה יעילה יותר?
האם גם כלפי המטפלים אנחנו יכולים ליישם "מניפולציות של גירויי מקדים" ו"שימוש בפרוצדורות מחזקות/מענישות"?
התשובה היא ברורה... כן!
השימוש בכל אחת מהשיטות האלה אמור להניב תוצאות, במיוחד השילוב ביניהן.
יחד עם זאת, זה לא מספיק.
בדיוק, כמו שתוכנית הטיפולית של ילד עם אוטיזם אנחנו לא נדע אם היישום היה יעיל, אם לא נעשה מעקב.
גם כאן.
נקטנו בטכניקה מסויימת של הדרכה - בואו נראה, האם התהליך הניב תוצאות. האם אכן ההתנהגות של אנשי הצוות השתנתה.
רק מערך הדרכה מתמיד, הכולל את שיטת ההדרכה המותאמת ומעקב אחרי השינויים בהתנהגותם של המטפלים, יכולים להוביל לשינוי משמעותי בביצועים של הצוות הטיפולי, ומכאן, במתן טיפול איכותי יותר למטופלים שלנו.
